בישראל של היום, יותר ויותר משפחות בוחרות להיפרד מיקיריהן בדרך אישית, חופשית ומכבדת – באמצעות קבורה אזרחית. האפשרות הזו, המעוגנת בחוק, מאפשרת לכל אדם להיקבר לפי השקפת עולמו, בלי כפייה דתית ובלי תכתיבים מחייבים, עם זאת, בפועל היא עדיין מלווה באתגרים – לוגיסטיים, בירוקרטיים ולעיתים גם רגשיים ותרבותיים.
כדי להבין יותר לעומק את הנושא, שוחחנו עם אנה, מנהלת בית העלמין האזרחי "בשביל מנוחה נכונה", המאפשר קבורה אזרחית לכל אזרחי ישראל, מכל זרם, דת או מין. בשיחה פתוחה היא שיתפה אותנו במה שעוברות משפחות שבוחרות בדרך הזו, מה מותר ומה אסור בטקס, ומה באמת קורה ביום הכי רגיש בחיים של כולנו – יום הפרידה.
מהי קבורה אזרחית?
קבורה אזרחית היא קבורה שאינה כפופה לחוקי ההלכה ולמוסדות הרבנות הראשית. היא מאפשרת לקיים טקס פרידה לפי ערכים חילוניים או פשוט אישיים – בין אם מדובר במשפחה חילונית, מסורתית או אפילו דתית שמבקשת חופש בבחירה.
חשוב לדעת כי הקבורה יכולה להתקיים באחד משני מסלולים:
- בבית עלמין אזרחי עצמאי (כמו בראשון לציון ועוד)
- או בחלקה ייעודית לקבורה אזרחית בתוך בית עלמין עירוני רגיל.
לפי האתר "כל זכות", כל תושב ישראלי זכאי לקבורה אזרחית ללא תשלום, באחריות המדינה, כל עוד אין בנמצא חלופה ראויה במקום מגוריו. אולם בפועל, לעיתים אין זמינות של חלקות אזרחיות בסמוך למקום הפטירה, מה שמאלץ משפחות לבחור באופציה הפרטית.
כיצד נראית לוויה אזרחית?
אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין קבורה אזרחית לדתית הוא הגמישות. בטקס אזרחי – המשפחה היא זו שקובעת את מרכיבי הטקס.
החל מנאומים אישיים של בני משפחה, חברים, קולגות,
טקסטים מותאמים אישית – שירה, פרוזה, קטעי ספרות או כתבים שהנפטר אהב,
הקרנת מצגת או סרטון המוקדש לנפטר.
מוזיקה חיה או מוקלטת – מבאך ועד שלמה ארצי.
יתרה מכך, ניתן גם לשלב אקטים סמליים כמו הדלקת נרות, כתיבת זיכרון על חלוקי נחל, פיזור פרחים, הנחת מכתבים לתוך הארון ועוד.
בנוסף, ניתן להזמין מנחה שילווה את הטקס ברגישות, או לתת למשפחה להוביל.
"אנחנו מקיימים טקסים שיכולים להיראות כמו מופע אינטימי," מספרת אנה. "לא פעם מביאים גיטרה, מקרינים קטעים משפחתיים, או משתפים את הקהל בזיכרונות. כל טקס נראה אחרת – בדיוק כמו שכל אדם הוא ייחודי."
מה לגבי הקבורה עצמה?
הקבורה נעשית לרוב לאחר טהרה וכריכים – בדיוק כמו בחברת קדישא – אך בתוספת של ארון קבורה הלכתי.
במהלך הטקס, הארון מעוטר בפרוכת ובפרחים, מה שמעניק מראה מכובד ומכבד הן למשפחה והן למשתתפים בטקס.
הקבורה מתבצעת בדרך כלל בתוך ארון קבורה הלכתי, בניגוד לקבורה הדתית בה הקבורה נעשית לעיתים קרובות ללא ארון.
יתרון נוסף הוא שבני המשפחה יכולים לבחור גם לעצב את הקבר בעצמם: להביא חפצים בעלי משמעות, לכתוב מילות פרידה על המצבה, לשלב תמונות או פסוקים אישיים – כל עוד זה נעשה בכבוד ובתיאום עם הנהלת המקום.
ומה אומרים על זה?
הביקורות שנמצאות ברשתות, הרבה פעמים לא משאירות מקום לספק, אכן מדובר על אירוע קצת אחר ממה שהורגלנו,
הנה דוגמה לפידבק שהתקבל לאחר טקס לוויה:
"אמא שלנו ביקשה שלא תהיה לוויה דתית. היא הייתה אישה של ספרים, טבע ומוזיקה. בטקס שלה הקרנו מצגת, ניגנה לנו חברה על כינור, כל הנכדים אמרו משהו. זו הייתה לוויה שבאמת שיקפה אותה. לא היינו יכולים לעשות את זה במקום אחר."
מגמה שהולכת ומתרחבת
העלייה בשנים האחרונות במספר הנקברים בארץ בקבורה אזרחית, עלייה של 37% משנת 2020 לעומת 2024, רק מעידה על הצורך הקיים באוכלוסייה בישראל ובנוסף לכך, הביקוש רק ממשיך לעלות עם העלייה במודעות לאפשרות הזו.
לא נותר לנו אלא להמליץ לכל מי ששוקל את האפשרות הזו, לפנות לגופים מוסמכים, לבדוק זמינות של חלקות, ולתכנן את הפרידה כמו שמתכננים כל רגע חשוב בחיים.
